פסק-דין בתיק דמ"ש 7672-10-10

פתח דבר

1.     התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמוכרת ומנהלת חנות בגדים החל מיום 11/12/07 ועד ליום 30/11/09. השאלות בהן עלינו להכריע הינן בדבר נסיבות סיום העסקתה של התובעת - האם פוטרה או התפטרה ובדבר זכותה של התובעת לגמול בגין שעות נוספות, מעבר לגמול אשר שולם לה בפועל.

2.     בדיון ההוכחות העידו בפנינו התובעת מחד ומנהלת אזור צפון ומנהל הנתבעת מאידך. לאחר שהצדדים סיכמו בכתב ניתן פסק דין זה.

דיון והכרעה

3.     בכתב התביעה טענה התובעת שביום 1/12/09, משחזרה מחופשת מחלה הסתבר לה שלא שובצה לסידור עבודה ולאחר שביררה מדוע, נמסר לה שמקום עבודתה אויש על ידי עובדת אחרת ואין היא נדרשת עוד להגיע לעבודה.

4.     בדיון המוקדם טענה הנתבעת, באמצעות בא כוחה ומנהל רשת הנתבעת, שהתובעת היא זו שדרשה לסיים את עבודתה שכן התעתדה להתחיל ללמוד לימודים גבוהים. לטענת הנתבעת התובעת ביקשה לעזוב מיידית את העבודה, אך נעתרה לבקשת הנתבעת להמשיך ולעבוד עד שתמצא לה מחליפה. למרות זאת, התובעת לא התייצבה לעבודה אלא נעדרה מפאת מחלה ובנסיבות אלו נאלצה הנתבעת להחליפה במהירות בתקופת המחלה. לפיכך, לכשחזרה התובעת מחופשת המחלה, אוייש תפקידה על ידי עובדת אחרת והכל לפי בקשת התובעת. 

5.     בתצהירה טענה התובעת, שביום 1/12/09 חדלה לקבל סידור עבודה וביקשה לראות בכך משום פיטורים, מבלי שהתייחסה בתצהירה לאירועים שקדמו למועד זה כפי שנטענו על ידי הנתבעת. בחקירתה הנגדית הכחישה התובעת את הטענה ולפיה הודיעה על תחילת לימודים וביקשה להתפטר מעבודתה וטענה שביקשה מהמנהלת שלה גב' שרון זוהר, לעבור מסניף נתניה לסניף חיפה, מחמת קשיים בנסיעות ונוכח מגוריה בחיפה. התובעת אישרה בעדותה שכוונתה ללמוד עלתה בשיחות בינה לבין המנהלת שלה, אך בשום שלב לא אמרה שנרשמה ללימודים או שהחלה ללמוד. התובעת הוסיפה וטענה כי בפועל נרשמה בפעם הראשונה ללימודים רק כמחצית השנה לאחר סיום עבודתה בנתבעת וגם אז היה זה בנתניה ולא בחיפה כפי שטענה הנתבעת (עמוד 8-9 לפרוטוקול).

6.     גב' שרון זוהר, מנהלת אזור צפון בנתבעת (להלן - שרון), העידה בפנינו שהתובעת הודיעה לה כחודש לפני עזיבתה את העבודה, שהיא מתחילה ללמוד בחיפה ולכן לא תוכל להמשיך לעבוד בסניף שבנתניה במשרה מלאה. שרון העידה שלא ניתן היה לספק לתובעת משרה חלקית באשר משרת ניהול בנתבעת היא תמיד משרה מלאה, ולכן ביקשה התובעת לעזוב בהקדם האפשרי על מנת שתוכל להתחיל בלימודיה.

7.     מר אילן רזינובסקי, מנהל הרשת של הנתבעת (להלן - אילן),העיד שקיבל משרון דיווח אודות דרישתה של התובעת לעבור למשרה חלקית ולחלופין לסיים את עבודתה נוכח רצונה להתחיל בלימודים ולפיכך שוחח עם התובעת וביקש ממנה בכל לשון של בקשה, שתישאר לעבוד בסניף בנתניה לתקופת מה, עד אשר תמצא לה מחליפה. התובעת נעתרה לבקשתו אך מספר ימים לאחר מכן יצאה לחופשת מחלה. מעדותו של אילן עלה בבירור שחופשת המחלה של התובעת עוררה את כעסו (עמ' 19 ש' 21). במהלך תקופת המחלה אוישה המשרה של התובעת על ידי עובדת אחרת ולפיכך, כאשר ביקשה התובעת לחזור לעבודה לא היה בכך צורך, אך מבחינתו של אילן לא היה בכך אלא משום הגשמת דרישתה של התובעת להפסיק ולעבוד.

8.     בסיום דיון ההוכחות פנינו אל אילן וביקשנו לדעת האם יתכן שנפלה אי הבנה בשיחות שהתקיימו בין התובעת לשרון ולבינו, אך הוא היה סבור באופן חד משמעי שאין מדובר במקרה של אי הבנה כי אם בדרישה מפורשת של התובעת להפסיק את עבודתה על מנת ללמוד.

9.     כלל הוא כי  הצד ליחסי עבודה הפועל לסיומם, אומנם  התכוון לסיים את הקשר ונתן לכך ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע י"ב 375; דב"ע ל/ 3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב' 41). במקרה הנדון לא מצאנו שהתובעת נתנה בידי הנתבעת הודעה חד משמעית על הפסקת עבודתה, אלא נראה, שלכל היותר, הנתבעת חששה מפני עזיבתה העתידית של התובעת אשר דיברה על רצונה ללמוד ביום מן הימים ולכן דאגה מבעוד מועד להחליפה על ידי עובדת אחרת. קביעתנו זו נתמכת בראיות הבאות:

א.      בתצהירו של אילן הוא טען שהתובעת טענה בפני שרון שכבר החלה בלימודים ולא יכולה לפיכך להמשיך לעבוד (ס' 4 ו' לתצהירו), אך לא מצאנו בעדותה של שרון כל תימוכין לטענה שהתובעת אמרה לה שהחלה ללמוד בפועל. ההיפך הוא הנכון - שרון העלתה בפנינו סברה לפיה ייתכן שהתובעת נרשמה אך לא התקבלה ללימודים (עמ' 12, ש' 18). ממילא שהתובעת עצמה טענה, שלא החלה ללמוד אלא כשנה לאחר סיום עבודתה בנתבעת. מכך אנו למדים שבניגוד לעמדתו החד משמעית של אילן בהחלט נפלו אי הבנות בתקשורת שבין התובעת לשרון ולבינו.

ב.      בניגוד לטענתו של אילן ולפיה שוחח באופן אישי עם התובעת בבקשה שתמשיך ותעבוד עד שתימצא לה מחליפה, הרי שהתובעת טענה שמעולם לא דיברה עם אילן באופן אישי. טענה זו של התובעת עלתה כבר בדיון המקדמי בהתייחס לטענה של אילן ואף על פי כן הנתבעת לא מצאה לנכון להציג כל ראייה שתלמד על קיומה של השיחה האמורה. בהקשר זה יש לציין שבדיון ההוכחות למדנו שגם הטלפון הסלולארי של אילן וגם זה שהיה בידי התובעת, הינם מכשירים של החברה ולפיכך לא הייתה כל מניעה מהצגת פלט השיחות שילמד על קיומה של השיחה המוכחשת. אילן העיד בפנינו שהוא מראיין 70 עובדים בכל שבוע ואף לא זכר את שמה של המנהלת שהחליפה את התובעת בתפקידה. לפיכך, אין זה בלתי סביר בעינינו, שעדותו של אילן על סמך זכרונו בלבד אינה מדויקת (ראה גם סע' א' לעיל) ולכן, בהעדר ראיה אובייקטיבית תומכת, איננו יכולים להסתמך על עדותו בלבד.

ג.       שרון אישרה בפנינו שהתובעת ביקשה לחזור לעבודה לאחר חופשת המחלה ואף אישרה שהתובעת שוחחה עימה וביקשה לדעת מדוע הוחלפה ונפגעה מכך שנודע לה על החלפתה באופן לא רשמי (עמ' 15 לפרוטוקול). מעדותה זו של שרון עולה שהתובעת ציפתה לחזור לעבודה לאחר חופשת המחלה והעובדה שנפגעה מהחלפתה על ידי עובדת אחרת באותה תקופה, אינה הולמת את טענות הנתבעת לפיהן התובעת היא זו שיזמה את הפסקת עבודתה. לו אכן הייתה התובעת מבקשת להחליפה בעובדת אחרת, מוקדם ככל שניתן, לא הייתה אמורה להיווצר הסיטואציה בה היא נפגעת מהחלפתה בעובדת אחרת.

ד.      מעדותו של אילן למדנו שהוא מצא טעם לפגם בחופשת המחלה בה שהתה התובעת, שכן בדיון המקדמי הוא כינה את חופשתה זו כ"הברזה", ובדיון ההוכחות אמר שהוא חש סלידה מהתנהגותה ולפיה "פתאום היא חולה" (ע' 19 ש' 21 לפרוטוקול). אילן העיד שהתובעת הייתה עובדת מאוד טובה ומוערכת ולא שמענו בעדותו כל טרוניה אודות חוסר אמינות של התובעת או פגם אחר בהתנהלותה כעובדת. משכך, ניתן היה לצפות שיגלה סבלנות בעת חופשת המחלה של התובעת ולא יפעל כנגדה מתוך כעס. התרשמנו שאילן מיהר והחליף את התובעת בתקופת המחלה שלה מתוך כעס על יציאתה לחופשת המחלה ומתוך מחשבה שבדרך זו היא מנסה להתחמק מעבודה בפועל, ולאו דווקא מתוך רצון לממש את בקשתה של התובעת לעזוב.

10.          כפועל יוצא מהאמור לעיל אנו קובעים שהנתבעת הפסיקה לשבץ את התובעת לעבודה מבלי שעמדה בפניה הודעה ברורה, חד משמעית ושאינה משתמעת לשני פנים, של התובעת אודות הפסקת עבודתה ולפיכך יש לראות בהתנהגותה של הנתבעת, אשר חדלה לספק עבודה לתובעת, משום פיטורים.

11.אשר על כן אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 12,302 ש"ח (כפי שנתבע בסע' 15 לכתב התביעה ולא נסתר) ובנוסף לדמי הודעה מוקדמת בסך 6,151 ש"ח.

12.          בנסיבות העניין ומחמת המחלוקת הכנה בין הצדדים ביחס לנסיבות סיום עבודתה של התובעת, לא מצאנו לפסוק לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

13.          באשר לתביעת התובעת לגמול בגין שעות נוספות, הרי שלכתב התביעה ולתצהירה צירפה התובעת טבלת שעות נוספות מפורטת בה פירטה את השעות הנוספות בהן עבדה ואשר בגינן לא שולם לה שכר. לטענת התובעת טבלת השעות שצירפה לתצהירה מבוססת על שעון הנוכחות של הנתבעת ( ת/1, סע' 20). הנתבעת הסתפקה בהפניה לתלושי השכר של התובעת וטענה שעולה מהם תשלום בגין שעות נוספות בהתאם לזכאותה של התובעת.